 |
| כמה מאיתנו עושה זאת בסתר - המון! כמה מאיתנו מדבר על זה - מעט, אם בכלל |
מה שהניע את הפוסט הזה, היתה שיחה עם קולגה וחברה יקרה ג'ני קפלן, בעקבות כתבה על הפרעות אכילה בערוץ 2, בה היא השתתפה:
אני:
- הפרעות אכילה גם אני עברתי...
ג'ני:
- וואו זה מפתיע וטוב שזה מאחוריך. אולי תכתוב על זה פוסט. נראה לי הרבה גברים עכשיו סובלים מזה בשקט, ופחות מדברים על זה.
החלטתי להרים את הכפפה ולדבר על הנושא, אם כי בדרכי שלי J
זהירות ספויילר!
לא יהיו וידאוים קורעי לב ודרמות, כמו כן לא תמצאו קישורים לסטטיסטיקות ומאמרים מדעים כי זה לא מעניין – אותו גבר / אישה שמתמודדים עם זה, לא בדיוק שמים "קצוץ" (ממש רציתי לכתוב – "שמים זין", אך בחרתי להמנע, על מנת לשמור על תרבות ורמה בבלוג...) על הסטטיסטיקה ועל המחקר המדעי, בזמן שהחיים שלהם יורדים לטמיון...
הפרעת אכילה 101
 |
| הדבר הראשון שעולה לנו לראש כשמדברים על הפרעות אכילה |
להבדיל ממה שרוב האנשים חושבים, הפרעות אכילה לא מסתכמות רק באנורקסיה אלה:
כל מערכת יחסים לא בריאה עם אוכל = הפרעות אכילה
אז אם אתם:
· עולים על המשקל כמעט על בסיס יומי כדי לבדוק אם לא עליתם 500 גר', ולא ממש מעניין אתכם היחס – מסת שריר / אחוז שומן, כי אפשר לשקול 90 קג' עם 9% שומן ואפשר לשקול 70 קג' עם 20% שומן...
· הפסקתם להנות מהטעם של אוכל, אלה מתמקדים בטבלת הערכים הקלוריים שלו.
· מקדישים יותר זמן ל"חפירות" בנושא התזונה (אין הכוונה למצבים קליניים ו/או מקצועיים) במקום לעבוד או לבלות עם המשפחה.
· כל פעילות גופנית (אירובית בעיקר) הופכת להיות שער המרה למה מותר / אסור לי לאכול ואם כבר אכלתי, אז אני חייב לכפר ב- 10 קמ'!
· מחליפים "מנסים" שיטות תזונה חדשות אחת לחודש.
· נכנסים ללחץ נפשי אם פספסתם את זמן הארוחה שלכם או לחילופין – משקל דיגיטלי הפך להיות הצלחת שלכם.
מזל טוב, יש לכם הפרעות אכילה!
הצד האפל הוא שכל זה נראה הגיוני ונעשה מתוך מודעות אישית!
הרי זה מאוד הגיוני לבדוק את המשקל שלך בבוקר – מתוך מודעות לבריאותך, ומאוד חשוב לדעת מה וכמה אני מכניס לגוף כדי (חלילה) לא להפר את המאזן של חלבון – פחממה; ועם כל המידע הזמין והנגישות, למה לא להתנהג כבוגר אחראי וללמוד דבר או שנים או מאה בנושא התזונה, ואחרי שאני מבין שפעילות אירובית "שורפת" שומן וקלוריות – איזה כיף זה לאכול איזה קרואסון אחרי ריצת K10, במיוחד כשאתה יודע ששרפת כ- 800 קק"ל, אכלת רק 450 קק"ל ו"רזית" ב- 350 קק"ל; וכשכל החברים שלי בקבוצה מנסים תזונת שומן – למה לא?! (לא משנה שחודש אם לא שבועיים לפני, כולם היו טבעונים...) ואיך לעזאזל, איש מודע ומלומד שכמותי, יפספס ארוחת ביניים כשאני יודע בוודאות שהגוף נכנס למצב קטבולי ולסטרס ומתחיל לאגור – אבוי לי! – שומן כמנגנון השרדות, בחיים לא! אני לוקח את עצמי ברצינות ויודע בוודאות שאני זקוק ל- 222.53669752 גר' של פחממה מלאה ואיכותית, אשר גדלה אי שם בהרי ההימלאיה, בתוך חרא אורגני של יונים קדושות ממנזר טיבטי...
ועל זה נאמר – פיזדצ!
 |
Short description of a situation, usually negative. This particular use is probably the most widespread. A situation may be described as heavily negative by this sole word. For example, an answer „Pizdetz” to a question „Kak Dela ?” (How are you?) bears a meaning close to „Everything’s totally fucked up”.
|
אבל למה?
שאלה טובה.
ראשית, בואו נסכים על דבר אחד ודאי:
כולנו מונעים מהרצון להיות בריאים יותר ולחיות חיים מלאים יותר, כמה שיותר זמן והכוונות שלנו לגבי התזנוה הן הכי טהורות!
למרות שאף אחד באיתנו לא מתכוון להרוס את בריאותו בעצמו, עדיין זה קורה, ומנסיוני, יש שלוש סיבות עקריות:
· יותר מדי מידע סותר, בעל קוים מקבילים.
בדיוק כמו בעולם של פעילות גופנית שרווי בשיטות אימון, גם עולם התזונה – מלא בהמון גישות, המבוססות על אותן עקרונות, המספקות את אותה התוצאה; ואנחנו הולכים לאיבוד בתוך ים של "תזונות ודיאטות" המושך לכיוונו שלו ומבטיח את "גן העדן האבוד" בחיכו.
בפסיכולוגיה קוראים לזה OVERCHOICE – כשאנחנו מוצפים באפשרויות, המוח "קופא" ואנחנו או לא בוחרים כלום, מהפחד לבחירה שגויה – מה שמשאיר המון אנשים באותו המצב מבחינת הצריכה.
לחילופין, אנחנו בוחרים "קצת מהכל" (כמו ארוחת בוקר במלון), על מנת לקלוע בכמה שיותר, רק ששינוי תזונה מחייב תהליך של שינוי תהליכים פנימיים בגוף, דבר שלוקח זמן – אם שבוע אחד נוכל פליאו ושבוע שני – טבעוני, נחשו לאן נגיע?...
· אנחנו מתחכמים יותר מדי ורוצים לקצר תהליכים - בעיני, אחת הסיבות השכיחות ביותר!
רובינו מתעוררים חודש לפני תחילת עונת הרחצה ורצים למועדונים "לחטב ולעצב", רובינו נזכרים שיש חתונה / ברית / אירוע של.... ונכנסים למשטר רעב / תה משתן ומשלשל / ניקוי ומה לא...
והדבר הכי נורא – לרוב, זה הולך יד ביד!
אני גם אקרע את עצמי באימונים וגם לא אוכל, וכך אדפוק את המערכת, אתחטב + אתעצב + ארזה ובתוך חודש:
- Say hello to the whole new me!
רק שבמציעות זה לא בדיוק עובד כך...
· לא הספקנו להתרגל (פיזיולוגית) ולהקל (מנטלית) לקפיצה המהירה בקדמה, נוכות חיים ואורח חיים יושבני.
פעם, ארוחת הבוקר היתה מתחילה עם כיכר לחם לבן, ירקות, ביצים, שמנת, דבש ותא, כי ארוחת הערב היתה במרחק של 10 -/+ שעות מלאות בעבודה פיזית.
היום, זו כמעט ארוחת הבוקר, רק שארוחת הצהרים היא במרחק של 4-5 שעות של ישבה על התחת ונשנושים של זבל תעשייתי הממלא בשפע משרדים וחדרי ישיבות.
אלה הן שלושת הסיבות העקריות בעיני:
ü כוונות טובות עבודות בים של מידע
ü הרצון לקצר תהליכים
ü חוסר התאמה בין אורח החיים והצריכת מזון יומית
אבל איך?
איך יוצאים מזה?..
שאלה מצויינת!
אז ככה:
1. מוקירים ומודים בפני עצמנו שיש... ברשותכם, בואו נחליף את המילה "בעיה" במילה "אתגר" – כין אין בעיות בחיים, אלה אתגרים, עליהם אנחנו מתגברים... – לנו אתגר בנושא התזונה שהולך ומקשה על אורח החיים שלנו.
2. משתפים את האנשים... לא, לא הקרובים אליכם (מלבד תמיכה נפשית, דבר חשוב מאוד אבל לא מספיק) אלה את "השותפים" שלכם (אותם האנשים מהסביבה המשותפת, בין אם זה אימונים או בין אם זה בעבודה או גם וגם) שמצליחים עם התזונה ומשיגים את התוצאות שאתם לא קרי, התמודדו עם האתגר שלהם בהצלחה ויש להם נסיון לחלוק אתכם שעולו לקצר ולזרז (הפעם בהקשר חיובי) את התהליך שלכם.
3. בחרת דרך – תתמיד!
הגוף מגיב יותר לאט, ועם הגיל זמן התגובה מתארך, אבל הפיוז שלנו מתקצר; אנחנו לא אשמים (הפעם זה אכן כך), זה הסביבה והזמן בו אנחנו חיים, שהרגיל אותנו לסיפוק מיידי ותשובה מיידית, אשר שיבשו את מנגנון הסבלנות שלנו.
כך שאם לא רואים תוצאות תוך שבוע-שבועיים, זוגרים פסק דין ומנסים משהו אחר – תתמיד!
ולא רק להתמיד, אלה לנהל "יומן מבצעי" בו אתה נותן דין וחשבון לא רק על מה ואיך אכלת, אלה איך הרגשת ואם לוקחים את הנושא ברצינות (אחרת למה לטרוח?...) אחרי חצי שנה יעושים בדיקות דם ומשווים לבדיקות שנעשו לפני התהליך – רק ככה ניתן להסיק מסקנות ולהחליט האם נשארים או מתקדמים.
*** מאמר מפורט שכתבתי בנושא ספירה ומעקב – כאן.
4. פונים לעזרה מקצועית וכאן חשוב לי להבהיר נקודה מסויימת – אם אתה טריאתלט, תזונאי שעובד עם חולי סכרת לא בדיוק יעזור לך.
כשם שלא כל מאמן יודע להכין מתחרה לתחרות פיתוח גוף, כך גם לא כל תזונאי ידע לעבוד עם אנשים שמתאמנים באופן סדיר, רציני ועצים.
תתעניין ותבחר את מי שהכי "קרוב אליך" באידיאולוגיה ו/או תחום העיסוק.
אבל מה?
מה לעשות בהמשך?
שמע, היום אתה מפציץ בשאלות נהדרות.
Ø לחיות חיים מודעים לגופך וסביבתך ולא רק הקרובה ביותר – כולנו חלק ממערכת נפלאה (אותה אנחנו מחרבים ללא הרף, בתוך אותה יהירות של המין האנושי, שזה תמיד יהיה זמין לנו, אז זהו שלא...) והרמונית הנקראת חיים על כדוה"א ובגלקסיית שביל החלב.
Ø להבין שתזונה והצרכים שלה מושפעת מ:
א. הגיל – הידעת שהמון מהסטרונגמן הרוסיים והאירופיים, עברו לתזונה צמחונית "לעת זקנתם" כי הרגישו כי גופם צורך פחות וזקוק לפחות כדי להתקיים והם הרגישו טוב יותר עם תזונה צמחונית קלה.
כמו כל דבר בחיים, גם הרגלים תזונתיים משתנים עם הגיל ואם בגיל 16 פיצות ולאפות עבדו, בגיל 46 לא בהכרח...
ב. מצב הלחץ בחיי היום-יום, המשבש לנו את הפרשת ההורמונים ועלול לפגוע גם בשינה, מרכיב קריטי נוסף בהזנה היומית.
ג. שינוי במשטר / שיטת / תקופת אימון משנה אף הוא את הצורך התזונתי הן למעלה והן למטה וחייב להלקח בחשבון בתמונה הכוללת.
ד. איכות המזון שלצערי "לא כמו פעם" שזה אומר לתאסף במידת הצורך (אחרי המלצות של איש מקצוע על בסיס בדיקות דם) את הגוף בכל אותם ויטמינים ומינרליים להם הוא זקוק לתפקוד מיטבי!
Ø ואולי הדבר הכי חשוב (מה שעזר לי למצוא את השלוה הפנימית ולאכול בריא ובכיף, מבלי לוותר על הדברים הכיפיים שבמזון) הוא מעקב על הרגשה אישית במהלך היום, אחרי כל צריכת מזון.
הגוף שלנו הוא התזונאי הכי טוב ואנחנו הרופאים הכי טובים של עצמינו!
אני גיליתי שאורז, על פניו מזון בריא, מזין ודל קלוריות, מפיל לי את הסוכר והופך אותי "לשלולית", בזמן שכריך מלחם לבן עם מיונז ונקניק – עושה את העבודה ללא תופעות לוואי...
בסופו של דבר, כולנו ילדיו של ה', כל אחד מאיתנו יחודי ונפלא בדרך שלו ולכל אחד מאיתנו אורח החיים והתזונה המתאימים ומיטיבים איתו, כל מה שעלינו לעשות הוא למצוא את זה ופה, מתחיל האתגר שהוא המסע הנפלא מכולם – המסע לגילוי עצמי!
אושר ושלוה.
Let the monkey out
הוסף רשומת תגובה