בספרו הנפלא "האלכימאי" מגולל פאולו קואלו את סיפורו של סנטיאגו,שחולם על אוצר הטמון על יד הפירמידות במצרים. הוא מחליט לעזוב את העדר, שדות המרעה והעולם שהכיר עד כה וללכת בעקבות חלומו. בדרכו הוא פוגש באנשים מגוונים ונקלע למצבים שונים ומשונים שעוזרים לו לבסוף להגיע אל ייעודו. מכל אדם ומכל מצב שהוא נקלע לתוכו, הוא לומד סודות נסתרים לגבי העולם הסובב אותו ודרך התנהלותו, ובסוף המסע מגלה שהאוצר היה כל אותו הזמן בנקודת המוצא שממנה התחיל מסעו...
-----------------------------------
הפוסט הזה הוא שונה כי הוא 100% אישי. לא
שהאחרים לא, הכוונה שהפוסט הזה עוסק בי...
הפעם אני לא מבקר, מביע דעה, דן בנושא זה או
אחר אלה עושה חשבון נפש ביני לבין עצמי.
אתם מוזמנים להתארח בראשי לזמן מה... סוג של
"להיות ג'ון מלקוביץ'" J
-----------------------------------
-
כוסומו, שוב הגב?!
-
כן, יקירי, פעמיים בשבועיים זה רחוק מלהיות צרוף
מקרים...
- מה עכשיו?
-
שאלה טובה. יש השערות למה זה קרה לך?
-
אם הייתי יודע, זה לא היה קורה... מהסיבות הטכניות –
עומס יתר, חוסר גמישות, חוסר ריכוז...
-
אתה מאמין שזה מ"הסיבות הטכניות"?
-
לא... אולי לאימון יתר – זה מסתדר עם שבועיים של
עבודה קשה בשני מישורים...
-
להעמיס כל אחד יודע אבל להתאושש - מעטים.
-
אמן!
-
אז למה?
-
לא יודע... אולי בגלל שאני מתגעגע לילדים?...
-
זאת אפשרות אחת אבל יש משהו יותר עמוק מזה...
-
... תמיד, הרי...
-
אל תתחכם ותענה לעניין!
-
אולי בגלל שאבדתי את "דרך הישר", סטיתי מן
המסלול בנסיון לרצות אחרים, להיות משהו ומישהו שאני לא.
-
ו...
-
ו... אני לא נהנה יותר.
-
...
-
מה?
-
אתה מאמין לזה?..
-
... אני שלם עם זה.
-
תשובה מספיק טובה.
-
אתה יודע, אני יותר ויותר חושב על הקוף.
-
מה, BE A MONKEY?
-
כן.
-
מה פתאום עכשיו?
-
כי אני מרגיש שמה שהתחלתי אינטואיטיבית אז, היה נכון
והיה שם משהו שהוא "אני"...
-
אתה רציני?
-
לא יודע...
-
אבל?
-
... מרגיש לי נכון... יש לי תחושה שהתרחקתי ממה שהניע אותי להיכנס
לתחום הזה מלכתחילה והדברים שהיו אמורים להיות "כלי עזר" הפכו לעיקר...
נזכרתי במה שכתבתי שהיתי
"ירוק" במקצוע:
מה משותף בין אבי האבולוציה, צ'ארלס דארווין, לתנועה פונקציונאלית?
הקוף!
דארווין טען שהמין האנושי התפתח מהקוף. גם אם נניח שהדבר נכון, וגם
אם לא, הביטו על האופן בו הקופים שולטים בגופם! באיזו קלות הם מקפצים ונעים בצמרות
העצים, בעוד האמהות סוחבות את גוריהן. מישהו אמר שיוויון זכויות ולא קיבל?
דבר אחד בטוח, קופים לא סובלים מכאבי גב, צואר תפוס או כל
"חולי עכשוי" אחר שנוחת עלינו, כרעם ביום בהיר, ומשבש לנו את כל תוכניות
העתיד.
למה? כי בניגוד אלינו,
הקופים שומרים על הרפרטואר התנועתי שלהם לאורך כל חייהם. זאת בזמן שאנו, בני האדם,
מזניחים את שלנו לטובת הנוחות של החיים המודרניים.
...
בעודי נער צעיר נפצעתי בגבי תוך כדי סחיבות ועבודות מזדמנות. יחד
עם המשכורת "הרווחתי" גם בלט בשני הדיסקים המותניים. וכך, בגילי הצעיר,
הצטרפתי לסטטיסטיקה המכובדת של 80% מאוכלוסיית העולם עם בעיות גב.
הרופאים מיהרו לקבוע לי נכות ופסקו שלא אוכל להרים משקל של יותר
משלושה ק"ג. היות והשלמה עם גזר דין זה לא באה בחשבון, קיבלתי את המלצת
האורטופד והתחלתי לשחות (נשמע מוכר?..) השחייה באמת עזרה, אבל משהו, שאז עדיין לא
יכולתי לשים עליו את האצבע, היה חסר....
רצה הגורל ופגשתי חבר, שהתאמן באופן קבוע אימונים של משקל הגוף עם
מה שהיה בסביבה הטבעית של חוף הים. הוא הצליח לשכנע אותי להצטרף לשגרת האימונים
שלו.
ככל שהתמדתי באימונים, נבואת שלושת הק"ג של האורטופדים הלכה
ונמוגה. חמש עשרה שנה מאוחר יותר, נשאתי בגאווה את אישתי (50 ק"ג, אל תספרו
לה שגיליתי לכם...) מעל למפתן ביתנו ללא כל תופעות לוואי... חוץ מתינוקת מקסימה.
ההארה הגיעה לפני שנתיים. נהייתי מאמן כושר ומאמן אישי. ככל
שהסתובבתי יותר במועדוני הכושר, גברה בי הרגשת חוסר השלמות. המכונות והאיבזור הנוצץ של המתקנים לא סיפקו לי
את החוויה של שלמות האימון. אותה חוויה אשר חוויתי בחוף הים חמש עשרה שנה לפני כן.
-
דבר אחד אני יכול לומר בודאות – הסגנון שלך השתפר
מאז.
-
תודה רבה.
-
אם אני מבין נכון, אתה מתכוון לזרוק הכול ולחזור
להתאמן בחוף הים, לחיות חיי "קוף" ולהתנזר מהמשקולות?
-
אתה לא עוזר, אתה יודע.
-
אני זה אתה ואתה זה אני – איך אתה רוצה שאעזור אם
אתה לא תשאל ותציף דברים עמוקים באמת?!..
-
טוב... אני עצלן, אני מנסה לקצר תהליכים, אני רוצה
הכל ובמקביל ועכשיו!
שמח?!
-
...
-
אני לא מאמין שאני טוב. יש לי תחושה שאני כלי ריק
מתוכן, שאני צעצוע בחנות הכל בדולר...
-
מרוצה?
-
אתה גם מאמן חרא ולא מצליח!
-
זה לא. יש מאחורי מספיק לקוחות ותהליכים שהעברתי
אותם כדי שאאמין שאני שווה משהו...
-
זה סותר את כל השאר...
-
כן ולא...
מה כבר יש לי לחדש או
לתת? פבל כבר עשה את זה בשנות ה-90 ועדו חיי היום את מה שאני תמיד רציתי להיות...
-
למה אתה משווה את עצמך למישהו? הרי אתה יודע יותר
טוב ממני שאין בזה שום טעם!
-
אולי כי סתם בא לי להתבכיין...
-
הללויה!
-
מה?
-
מתקדמים J
בכית, התלוננת, מה עכשיו?
-
חזרה ללוח הסרטוטים, אני מניח.
-
שוב פעם לדחוף את כל הביצים לסל אחד ואז לעבור עליו
עם האוטו הלוך וברוורס?
-
נקווה שלא.
-
מה זאת אומרת "נקווה"?! מי מחליט אם לא אתה?!!
-
טוב, אל תצעק...
-
אני צועק כי אתה מטומטם!!! שוב פעם לעשות 4-5
אימונים שונים בנסיון לקצר תהליך של 30 שנה?! אתה יודע מה, לך על זה! נפגש בעוד
חודשיים כשתשב עם פרצוף תחת, גב תפוס ותהיות על מהות היקום ולמה אתה סובל, חרא קטן
שלא מסוגל לקבל החלטה!!!..
"נקווה"!..
חתיכת אפס!
-
מרגיש יותר טוב?
-
... כן. סליחה שהתפרצתי.
-
מה עכשיו?
-
איך אתה רואה את הקוף?
-
לא רואה... מרגיש... כמו פסל מול גוש סלע... לא יודע
מה יצא אך מרגיש לי כיוון נכון....
-
מה המטרה?
-
של?
-
הקוף, האימונים, ה"שיטה", המטרה המזויינת
שלך בכל העסק הזה!?..
-
אני רוצה להיות כמו פבל צצולין, עדו פורטל ג'ם ג'ונס, ארוין לה-קור ועוד כמה חברים טובים...
מה שאני רוצה... זה בית! מקום
משלי, שיטה משלי, אנשים משלי... משהו שעובד לי טוב אבל לא סובב רק סביב דבר אחד...
-
תפסת מרובה...
-
... "לא תפסת", זה לא מה שמפריע לי.
-
מה כן - אגו?
-
לא...
-
אל תשקר!
-
כן. כן, זה אגו כי כל מה שאני אי פעם רציתי לעשות,
עשו לפניי.
-
ו...
-
לא בא לי ליהות "השני" או "עוד משהו
שפתח..."
-
אתה חולה, אתה מודע לזה?
-
אני מודע שיש לי כמה שריטות...
-
לא, יקירי, לבן לאדן היו שריטות, מה שיש לך זה
מנהרות של חמאס!
-
לפוצץ?
-
רצוי.
-
נניח. ומה אחרי?
-
תבנה מחדש, יסודי ואמיתי. אומר לך עוד משהו – גם אם
תעתיק במאה אחוז שיטה זו או אחרת זה עדיין לא יהיה דומה לשום דבר כי זה שלך! זה
עבר דרכך ונושא את האופי שלך, את הגישה שלך ואת הפילוסופיה שלך והנה קטע מצחיק –
אף לא אחד מאלה שאתה מעריץ (דבר לא בריא כשלעצמו! לקבל השראה - בונה, להעריץ –
הורס!) לא המציאו שום דבר, כל התנועות, השיטות והגישות היו שם עוד מאז היוונים כך
שאתה לא יד שניה אלה יד מאתיים במקרה הטוב!
תפסיק להתבכיין, לרחם על
עצמך ולהאשים אחרים בחוסר החלטיות ומעש שלך עצמך!
אתה רוצה משהו – לך וכח
אותו ושזה לא יעניין אותך איך, למה ומעל מי תעבור! ככה זה בחים. אני חושב שעברו
מעליך וניצלו אותך מספיק!
-
... כשהגעתי לתחום הכושר מאימוני חוף ים, ללא רקע ועבר ספורטיבי,
היתה לי מטרה ברורה – להפתר מכאבי הגב שלי. למצוא את הדרך האולטימטיבית כדי לעזור
לי ולהרבה אחרים שתקועים במצבים דומים, לגאול את האנושות מחולשה ורופסות ולהוכיח
לכל האורטופדים שיש חיים אחרי ה- C.T....
-
זה יפה. למה לא המשכת?
-
כמו כיפה אדומה הלכתי לאיבוד ביער החלומות...
-
זו אומנם קלישאה שחוקה אבל - תמיד אפשר ללכת אחורה,
לעלות על שביל האמת ולהמשיך במסע...
-
למה לחזור לשביל אם כל מה שאתה רוצה זה ללכת
לאיבוד?..
-
אתה שוב מתפלסף?
-
לא. סליחה.
... מאז
שהיתי ילד, חלמתי על אמריקה. להגיע לשם ולהצליח
בגדול - כמו ארנולד שוורצנגר, לכבוש את הוליווד, להיות מפורסם, עמיד, להוציא את
אמא ואת המשפחה שלי מהעוני ולחיות את החלום האמריקאי בבית פרטי עם גינה וכלב...
-
למה לא נסעת?
-
... פעם, הייתי מספר לך אלף סיפורי לילה ולילה על הקשיים ועל זה
שלא נותנים ואין כסף ו.. ו.. אבל פעם הייתי משקר, בעיקר לעצמי כי לא הייתי מוכן
להתמודד עם האמת..
-
שהיא?
-
שום דבר לא החזיק אותי, אפילו לא אמא שלי שאני הילד
היחיד שלה.
-
אתה הוא זה שהחזקת את עצמך, נכון?
-
כן.
-
מהפחד?
-
מלהודות שאני הוא זה שהחזיק והכשיל את עצמו כי...
אני הייתי היחיד שלא האמין בעצמו! אני הכשלתי את עצמי כדי לא להתמודד עם כישלון או
הצלחה אפשריים, היה לי נוח לשבת לבכות על מר גורלי כדי "להיות צודק", לא
האמנתי בעצמי אז וכנראה, אני לא מאמין בעצמי היום. למרות כל מה שהשגתי, אני לא
נותן לעצמי מספיק קרדיט שאני שווה וראוי לעמוד באותה השורה עם הגדולים... לכן, אני
ממשיך להתאמן – כי אני "לא מספיק מוכן" וללמוד – כי אני "לא מספיק
חכם"...
לא פלא שנתפס לי הגב ואני
"נשבר" כל פעם, אם מה שאני סוחב בתוכי, הרבה יותר מהקילוגרמים המסכנים
שעל המוט...
-
... איך הגב שלך מרגיש עכשיו?
-
... הרבה יותר טוב.
-
כתבת ש: "קופים לא סובלים מכאבי גב...
-
... כי הם כל הזמן זזים".
-
אם כן - זוז .
-
יש ברירה?
-
לא J
-
והאמונה?
-
האמונה תבוא עם המעשים. אתה לא צריך להאמין - רק
לעשות! לעשות ללא הרף, ללא התניות, בלי להשוות את עצמך לאחרים וללא משמעות לכמה
אתה מתקדם כל פעם וביום מן הימים, כשתגיע לערש דווי ותביט אחורה על הדרך שעברת ועד
דברים שעשית – אתה תאמין!
-----------------------------------
-----------------------------------
הדרך
ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם...
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם...
שב"ק ס'
הוסף רשומת תגובה