חשבון בבקשה!

תסכול, כאב, תחושת בדידות, ריקנות ועננים בקו האופק.

זה המחיר שאנשים משלמים לעיתים על היותם ב... פסגה! לא, לא טעיתי – להיות ראשון, להשיג את המטרות ולהוביל יכול להיות מקום מאוד אכזר לפעמים.

דוגמה קלאסית היא עולם הזוהר של תעשיית הסרטים: מרלין מונרו, רובין ויליאמס הם שניים מני רבים שהיה להם כל מה שרובינו מאחלים לעצמינו ומצד השני לא היה להם כלום וכמה מהם צוללים להתמכרויות (רוברט דאוני ג'וניור) ומתפסים באור שיניהם בחזרה...

מצידו השני של המתרס עומד ארנולד שוורצנגר שהגשים את כל דבר אפשרי ללא נסיונות התאבדות והתמכרויות...

-          איך זה יכול להיות?

-          למה לחלק זה מצליח וחלק מתרסק?

-          מה הסוד?

התשובה היא לרוב פשוטה ואלגנטית, כמו הנוסחה שחיפש אלברט איינשטיין שתסביר את היקום, שנמצאת בגלוי אך לא ניראת ולא נשמעת מאחורי "רוח וצלצולים".

לדעת, להוקיר ולהבין כמה זה באמת יעלה לי.

זה הכול. כל כך פשוט ויחד עם זאת כל כך מורכב ועמוק.

מצד אחד - אנחנו יודעים לרצות, מצד שני - אנחנו מוכנים לעשות הכל כדי לקצר את הדרך בין ה"רוצה" ל"קיבלתי", מצד שלישי – לא מעודדים אותנו להבין את המשמעות של ה "אני רצה" כי אם כן נבין, לתעשיה (באשר היא) תיהיה בעיה גדולה למכור חלומות לאוכלוסיה "בורה ועיוורת".

כמובן שאנחנו "מבינים" מה זה דורש לרוץ מרתון או לעשות סקווט של 240 קג' או להיות בעל העסק הכי מצליח בשכונה/עיר/מדינה רק שהמון אותיות קטנות אנחנו מפספסים וכשהחיים מגישים לנו את החשבון בעבור הרצון שהושג אנחנו מקבלים רגליים קרות ועיניים גדולות, רק שזה קצת מאוחר בשביל "לעבור על החוזה לפני החתימה".

למי שקרה (ממליץ בחום למי שלא) את הביוגרפיות של ארנולד שוורצנגר ושל סטיב ג'ובס, לכאורה שני אנשים שונים מתחומים לא חופפים בכלל, שם לב לשני דברים בולטים בחייהם של שניהם:

1.      לשניהם היו חלומות גדולים אותם השיגו, שינו את העולם והגיעו להכרה עולמית.

2.      בזמן שארנולד ממשיך לעשות חייל, סטיב נח על משכבו בשלום.

 להבדיל מג'ובס שזרם עם הנסיבות ונתן את נשמתו (תרתי משמע) לעבודתו, שוורצנגר פעל לפי תוכניות ברורות, יעדים, כוח רצון מטורף והבנה מוחלטת של המשמעויות (עלויות) בהיות במקום/תפקיד זה או אחר!

בחזרה אלינו - כשאנחנו אומרים אני רוצה _______ האם אנחנו באמת לוקחים בחשבון את השלכות שיהיו לרצון שלנו על חיי חברה/משפחה, על הבריאות (בחזרה אליך סטיב...) ועל המצב הנפשי?

פגשתי לא מעט מתאמנים שהתרסקו בהכנה למרתון או אחריו, כי לא בדיוק נתנו את הדעת על מה באמת זה עושה לגוף, על אופי ההכנה (לרוב ארוכה ויסודית) ומחיר של שעות אימונים, משתר תזונה ושינה.

אני מכיר כמה מפתחי גוף ופאוורליפטרים שחבים את ההצלחה שלהם לסמים, עם הסטוריה של ניתוחים ופציעות רבות כי לא בדיוק הבינו וכשהבינו, היה מאוחר מדי...

אך אני מכיר גם אנשים משני העולמות עם תוצאות מדהימות וגוף שלם שלא לדבר על הנפש.

אלה קראו את האותיות הקטנות לפני שחתמו על החוזה עם החיים ואלו לא...

 חברים - תחלמו, תעיזו, תכבשו ותשיגו כל דבר אשר יחפץ לבכם אך רגע לפני, תעצרו ותחשבו האם ההצלחה והמחיר האפשרי שהיא תדרוש אכן שווה!

אם כן, לכו על זה בכל הכוח ואל תתנו לפציעות, מערכות יחסים שבורות (כי כל אלה הם סיכוי של 50/50 ולפעמים יותר בדרך אל הפסגה) או כל דבר אחר לעצור אתכם, תעלו הכי גבוה ותזהרו הכי חזק!

כשיבוא היום, בשחרית יומכם, רגע לפני שתעצמו עיניים לתמיד, חיוך גדול יתפשט על שפתיכם כי בזמן שהחיים יחלפו לפניכם בפעם האחרונה, דבר אחד יהיה בראשכם, דבר שיקר מפז ונחלתם של אנשים "שלמים":

זה היה שווה כל רגע!

חיים שלמים לנו,

אני J