בחודש יולי, נסעתי לנפוש
בירד. בדרך עצרתי לאכול צהרים בנאות סמדר (מומלץ בחום!) ולפני שעליתי להגה בדרך
ליעד המיוחל, איך לא – קפצתי לשירותים.
נכנסתי – יצאתי ועצרתי!
משהו נראה לי "מוזר" רק לא ידעתי מה בדיוק... המשכתי לעמוד ולהביט על
הפתח של השירותים, כאילו עוד רגע יצאה משה עם לוחות הברית גרסת 2018, ויסנן משהו
בסגנון: "למה אף פעם אין
נייר טואלת, ס'עמק!" – צדיק או לא, משה גם בן אדם... בקיצור, בזמן שהמתנתי למשה, נחה עלי
רוח הקודש, או שזו היתה מכת שמש קלה, והבנתי למה עצרתי – השלט שבכניסה של שירותי גברים!
גבר מעונב עם כובע
וסיגריה, ג'נטלמן אמיתי! בשלב הזה התחשק לי לעשן ולהיכנס לקניון הקרוב כדי להגיע
לירדן במראה של באגסי סיגל (גנגסטר, מייסד לאס וגאס) ולא כמו סחבק עם כפכפים, מכנס
קצר וטי שירט... משום מה, התחלתי להרגיש אשם ודי מבואס...
נכון, בפסקה הזו יש מן
הומור קיומי, אך יש להתייחס אליה ברצינות כי השלט "זרק" אותי אחורה,
לשנת 2011 הרחוקה, שנה בה בניתי את המצגת להרצאה שלי "האימון הפונקציונאלי, האמת שאתם לא רוצים
לדעת", ואחת התמונות שהשתמשתי
בה היתה התמונה הזו:
נכנסתי לרכב והמשכתי
מהורהר מחד, ומאוד ערני לכביש – אחרת לא הייתם קוראים את פניני החוכמה שלי עכשיו,
מאיחד; חשבתי על עצמי כשגדלתי ועל הילדים שלי שגדלים היום ובעיקר על הרושם המטעה
והמעוות לחלוטין שהם מקבלים על גיבורי העל, כוח ואסתטיקה!
חשבתם פעם למה סופרמן,
להזכירכם, חייזר מכוכב אחר שלא כפוף לחוקי הפיזיקה של כדוה"א צריך להראות כמי
שהולך להתחרות בתחרות פיתוח גוף?..
למה הוא בכלל צריך
שרירים?!
למה סופרמן לא יכול
להראות כמו "מוכר ירקות" בשוק עם כרס בירה ומכנס החושף את שתי הצדדים
באישיותו הנפלאה (אני בטוח) של המוכר, בזמן שהוא מתכופף וגבו אלינו?...
למה כל גיבורת על צריכה
להראות כמו ה"אישה שתמיד רציתי אבל לא יכולתי להרשות לעצמי"?!
מה הקשר המעשי והתרומה של
מידות ה- 60-90-60 שלה, ליכולות שלה לכסח לאויבים את התחת?!
למה "גבר
אמיתי" מעשן?
מוצג כמו קאובוי מגניב על
רקע של נוף מרהיב המשדר חופש, בג'ונס, בנדנה וכובע, עם הבעת פנים של רווק נצחי וסיגריה, כאילו אומר: "סרטן, אני שם עליך זיין!"
רוצים לשמוע משהו
"באמת מצחיק" – למה הילדים שלי ושלכם צריכים לגדול על מוטציות שנראות
כמו ארנולד שוורצנגר בימי הזוהר שלו ופיות שמזכירות יותר שחקניות פורנו?!
הומור זה דבר טוב, אני
מודה שאני נהנה לכתוב בצורה בה אני מדבר – כתיבה יבשה וספרותית גורמת לטחורים
ומוות בטרם עת משעמום...
אבל מה שכתבתי לעיל, ממש
אבל ממש לא מצחיק!
התפיסה והתחושה שלנו את
עצמנו, נובעת גם, ולפעמים בעיקר (תלוי כמה להורים שלכם היה סבלנות
אשכרה לגדל אתכם...) מהגיבורים שגדלנו עליהם, נקודה!
גם אם אנחנו עושים דברים
מדהימים עם הגוף שלנו, אם זה לא עומד בסטנדרט ההוליוודי – זה לא שווה!
לא משנה כמה אני מנסה
לשקף ללקוחותי את ההתקדמות
שלהם, את היכולות החדשות או העדר הכאב שלהם, אני עדיין מקבל מבט מתנצל שכזה ושאלה: "כן, אבל מתי יהיו
לי קוביות?"
מאיפה זה מגיע? נו, בואו
נחשוב ביחד...
בטח שלא מסטי אסקימו
לימון ואם כבר הזכרתי אותם – זה גיבורים אמיתיים! "אלכס חולה אהבה",
"אבא גנוב", "צ,ארלי וחצי" – היו שם אנשים נורמליים שעשו דברים יוצאים מן הכלל!
גם "סטלה
המגמרת" נראית כמו שכנה, שהיתה לכל אחד מאיתנו בבניין - פשוט אשא בשלה שנראת
טוב!
ואז הגיעה הוליווד
.
גילוי נאות, אני מת על התעשיה הנפלאה הזו וצורך מושבה של
סרטי הקומיקס והפעולה שלה – ניקוי ראש עם נאצ'וס וקולה מהולה במים, אחרי שבוע עמוס
– אבל אני גם יודע להפריד בין "חוקי המשחק" של תעשיית הזהב לבין החיים;
גיבורי העל האמיתיים שאני
פגשתי נראו לרוב אנשים אפורים, שלעיתים חטאתי בחטא הזלזול והסקת מסקנות נמהרת
כלפם, אלה היו אנשים שעזרו, תמכו, שחתפו את סיפורם ולעיתים הפגינו כוח ויכולות
שבמראית העין, לא הייתי מעלה על דעתי שקיימים!
להלן דוגמה של אחד האנשים
היותר בולטים (לחצו על הקישור) באד ג'פריס הוא סטרונגמן, עם יכולות פנומנליות שאכן
נראה כמו "לקוח קבוע במאפיה שכונתית".
אין אני טוען ומטיף למראה
כל שהוא – כולנו אנשים בוגרים וכל אחד מאיתנו יחליט איך הוא רוצה להראות; אני רק
מציעה להסיר מדי פעם את משקפי הטרנדים שלנו ולראות את העולם בצבעים האמיתיים שלו.
כולנו גיבורי על!
אישה, שמגדלת לבד שבע ילדים ודואגת שהם יקבלו השכלה ודלת אל העולם
הגדול – היא וונדר וומן!
גבר, שנשאר במשפחה (כל מקרה לגופו, אבל...) לפחות עד שהילדים יגדלו
כדי שתהיה להם ילדות נורמלית – הוא סופרמן!
ילד, ממשפחה קשה, שבוחר להיות בן אדם ולא לשבור בקבוק על ראשו של נער ש"הביט בו לא
טוב" – הוא באטמן!
נער, שעבר תאונת דרכים, שמאמין שהוא בריאה ויכול הכל – הוא וולברין!
לכולנו יש כוחות מיוחדים
שלא תלויים באחוזי השומן, מידת המחשוף או כותר היד הקדמית.
כל מה שאנחנו צריכים
לעשות – זה להיות בני אדם!
להיזכר במצוות "ואהבת לרעך כמוך", לצאת לרחוב ולעשות מעשה גבורה – לעזור לאישה
מבוגרת עם קניות, לחייך לעובר אורח, להחמיא למישהו/י סתם כי זה יעשה לו/ה נעים בלב, מבלי לצפות לקבל שום דבר בחזרה.
העולם שלנו קורא לגיבורי
העל שלו!
ולגבי, גלימות, שרירים
ואפקטים – נפגש בשובר קופות הבא, אני עם נאצ'וס וקולה מהולה במים ואתם, עם החטיף
האישי שלכם, נשב כולנו, נהנה מסרט טוב ונזכור לעולם שזה... רק סרט, ושהמציאות,
עולה על כל דמיון!.
באהבה,
אני – איש הקוף!
J
Feel. Act. Be. (a monkey)
הוסף רשומת תגובה