מאוחר מדי...

כמה פעמים בחיים שלכם, אמרתם או עשיתם משהו שהתחרטתם עליו תוך כדי שאמרתם או עשיתם או מיד אחרי?

שיחת בוקר עם האישה שהתפתחה לריב מיותר, הלחץ בעבודה שגרם להתפרצות על אחד הקולגות או אולי על המנהל שלכם, זמן איכות עם הילדים שנגמר בדמעות כי לא הצלחתם לרסן את עצמיכם (יהיו הכוונות טובות וחינוכיות ככל שיהיו), כמה פעמים ניהלתם את הדיאלוג "אבל למה?" עם עצמיכם והבטחתם שזה לא יחזור על עצמו, רק שזה כן...

אני זוכר שבאחת מתוכניות ערב, בתקופה שהיתי צופה בטלוויזיה, היה תחקיר על בני נוער שיושבים בבתי סוהר על "שטויות" שעשו, כמו לשבור בקבוק על הראש של חבר, לדקור נער אחר במסיבה רק בגלל שהביט "לא טוב", לתת מכות לעובר אורח ברחוב כי "לא ענה יפה"; לרוב התקריות הסתיימו במוות והחיים של הנערים התוקפים הסתיימו במאסר עולם.

הדבר המשותף לכולם הייתה התשובה שהם עלנו על שאלת המראיין "למה עשית את זה?"

-        "לא יודע, הייתה התשובה, לא חשבתי באותו הרגע ורגע אחרי - היה מאוחר מדי."

אם יש דבר שאני מפחד ממנו זה "מאוחר מדי"!

לשבת אצל רופא (תבחרו אתם איזה) , לשמוע ממנו את "גזר הדין" ולהבין שמאוחר מדי לשנות משהו ושום פעילות או תזונה לא ימנעו אלה רק יעקבו את מה שעתיד לקראות, להרוס חופשה משפחתית כי משהו "לא הסתדר" – התפרצתם ועכשיו מאוחר מדי להחזיר את השמחה ואת הטעם הטוב לטיול,

למצוא מכתב מעורך הדין לענייני משפחה שמודעי שהבן/בת הזוג מבקשים גט ואתה מבין שמאוחר מדי לשנות משהו במערכת היחסים; לאבד מקום עבודה כי התעוררתם מאוחר מדי; למצוא את הילדים שלכם בגילאי העשרה שלא רוצים לבלות אתכם יותר (כי לא הייתם שם כשהם היו צריכים אתכם) ולהבין שמאוחר מדי ואי אפשר להחזיר את הגלגל; להתעורר בוקר אחד ולהבין שהחיים עברו ליד ומאוחר מדי לשנות משהו...

לא חייבים להגיע לשם, לנו הכוח לשנות ולהפוך את היוצרות וזה יכול להתחיל כאן ועכשיו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה... לקחת נשימה!

סוף מעשה במחשבה תחילה, אומר הפתגם, ואני רוצה להוסיף שתחילת מחשבה - בנשימה עמוקה!

ברשותכם, אתייחס להשפעה של נשימה נכונה על המערכת גוף האדם בהמשך, אני רוצה להתחיל מהמקום של בחירה ויצירת מרחב אפשרויות (מציאות מקבילה אם תרצו ומי שלא חושש ורוצה לשחק עם הקונספט) בכל רגע נתון, כדי למנוע את ה"מאוחר מדי!"

תנסו את הדבר הבא: תנסו להגיד משהו תוך כדי שאתם מכניסים אוויר פנימה...

תנסו שוב פעם. ועוד פעמיים... לא עובד.

כי על מנת להניע את מיתרי הקול האוויר חייב לצאת מהראות; זאת אומר שאם ניקח נשימה ברגע שאנחנו נסערים או נמצאים במצב רגשי בו אנחנו לא מצליחים לחשוב בהגיון – נקבל זמן חסד להגיב אחרת!

האם שמתם לב איך בסיטואציה של לחץ, יש רגע בו הגוף נרתע לאחור, לוקח נשימה ורק אז אתם מגיבים?..

נניח ואתם נוסעים לעבודה ומישהו ממש ממהר, מנסה לעקוף, צופר, מעצבן ומסכן את התנועה, ואז כשהוא מצליח לעקוף אתם, הוא (או היא שנהיה הוגנים) צועקים לכם משהו מאוד מעליב + אצבע משולשת וממשיכים "לדהור" רק כדי להיתקע, יחד אתכם ברמזור הבא (אבל זה כבר נושא לספר נפרד); בזמן האירוע, שאתם לא מוכנים אליו, הרי אי אפשר לנהוג בלחץ מתמיד ולהתכונן לרגע שמישהו יעליב אתכם, אתם נרתעים שניה, לוקחים אוויר ואז... כל עוד לא קראתי עליכם במדור פלילים – פעלתם נכון 😊

כשאתם עומדים בתור בסופר ועוקפים אתכם בתור, אתם מעירים ומקבלים רצף של משפטים פוגעים אודות העץ המשפחתי שלכם – גם אז, גם אם לא במודע, אתם לוקחים אחורה, נושמים פנימה ואז... אני קורה עליכם במדור הפלילים, סתם! 😊

מה קורה בפועל

מנגנון נפלא זה, בא לתת לנו "הזדמנות שניה", לבחור את המציאות אליה אנחנו רוצים להיכנס בעוד שבריר שניה ולבחור את האפשרות הטובה והנכונה ביותר עבורנו!

דמיינו שבכל פעם שאתם נושמים, בכל רגע נתון, אתם מוצאים את עצמיכם במסדרון עם המון דלתות, מאחורי כל דלת ישנה "מציאות אחרת" בהתאם לתגובה שתבחרו וככה, בשבריר שניה אתם יכולים לשקול לא רק את התגובות האפשריות אלה גם את ההשלכות שלהן!

אם, נניח, החלטתם להחזיר לנהג הפוגע ולהחזיר לו אבל מבלי לשים לב כי אתם נסערים, להיכנס ברכב שלפניכם, מה יקרה?

·        יום עבודה הלך

·        רכב הלך

·        כסף הלך

·        פרמיה של הביטוח עלתה

·        אם הייתם בדרך לפגישה חשובה אולי אבדתם את ההזדמנות של החיים שלכם

·        ואם היה תינוק ברכב שלפניכם (הרי אנחנו חכמים בדיעבד) והוא נפגע קשה כי היה לכם חשוב להחזיר...

ומה יקרה אם תחייכו?

...תאחלו לאותו הנהג/ת עצבני יום נפלא ותמשיכו בדרכם?

כל זה קורה בכל רגע נתון שאנחנו נושמים אויר, ואם אותם הנערים מתוכנית הבוקר היו יודעים להשתמש בכלי הזה, אולי היו יותר משפחות מאושרות ופחות בני נוער בבתי סוהר אלה במקומות עבודה ותפקידי מפתח, אולי היו פחות גירושים ויותר הבנה, החלה ואמפטיה, יותר יעילות במקום עבודה וקשר עמוק ואמתי עם הילדים שלנו, ועוד המון דברים נפלאים, לא זכרנו ללכת במסדרון ולבחור את המציאות שלנו בכל רגע נתון ולכוון אותה למקום בו אנחנו רוצים להיות!

Feel. Act. Be. (a monkey)