כמו מסטיק מנטה וכוס מים

בזמן אחרון נדמה לי שמאמני כושר משתמים באותו מעצב גרפי, קופירייטר ויועץ עסקי.

לא כולם.

הרוב.

 

מסגרת – בצבע משתנה – בידול?

לוגו – אחרת איך נדע מי זה מי – מיתוג?

דברי "חוכמה" – ערך ללקוח – שיווק תוכן?

 

מזכיר מנוי "פריפיט" – רכשת אחד, לך תתאמן בכל מועדון שיש לו הסכם...

בכל מועדון, אותם המכשירים – מיקום, חברה וצבעם משתנה כמובן, ואותם מקלחות ושירותים – רמת הניקיון והתחזוקה משתנה כמובן.

בכל פוסט, אותם המסרים – מיקום המשפטים ובחירת מילים משתנה כמובן, ואותם טריגרים שיווקיים – רמת תחכום והובלת לקוח לפעולה משתנה כמובן.

 

באומנות, יש שבע צבעים ושבע תווים בלבד – כל האומנות והמוזיקה נכתבו בעזרתם.

בתנועה, יש שש תבניות בלבד – כל התרגילים נעשים דרכם, ללא קשר לאביזר.

זהו.

לפני כעשור, הפסקתי לראות חדשות, מסיבה אחת בלבד – קיבעון ומחזור.

בין אם פתחת חדשות ב- 2010, ב- 2016 או עכשיו, התסריט דומה:

·        אונס

·        רצח

·        שוחד

·        תאונה

·        וירוס "חדש"

·        פוליטיקאים _______ ו_________ ו _________

·        מצב כלכלי

 

בעולם הכושר מתחיל אותו הדבר:

·        יצירת אוטוריטה מקצועית ע"י כתיבת תוכן מקצועי עבור "לקוח אידיאלי"

·        יצירת ערך עבור הלקוח ע"י העלאת תוכן באופן קבוע

·        יצירת הצעה מיוחדת לרכישה ראשונה

·        הובלה דרך משפך לרכישה גדולה יותר וזה מפחיד

מזכיר לי:

·        חזה למעלה

·        לשבור את המוט

·        ברייס

·        להפריד רצפה

·        לרדת לסקווט

·        ברכיים החוצה

·        לדחוף רצפה

·        סנטר למטה

·        לנעול

 

עצוב. עלוב. חסר נשמה.

 

הדבר היחיד שיש למאמן "צעיר" על מאמנים ותיקים, הוא – ה ס י ב ה שהביאה אותו לעולם הזה!

המסר.

הפילוסופיה.

התשוקה.

זה מה שהופך כל אחד ואחת ל י ח ו ד י ם באמת!

זה האס ה י ח י ד שיש להם על כל מאמן ותיק!

זו גם ה ס י ב ה שאני או כל לקוח אחר יבחר ללכת אתם.

 

כתבות ממחוזרות על טיפים לתזונה ומאמרים על טכניקה לא מעניינים – יש טובים וותיקים מאתנו!

הלב שלנו כן!

ולשים את הלב על הצלחת שכל אחד ידקור אותו עם מזלג ועוד יגיד שזה "לא טעים" – מפחיד החושרמוטה!

זה ההבדל בין ישראל לחו"ל.

אף אחד מהם לא כותב על טכניקה.

הם כותבים על החיים, על פילוסופיה, על דעות אישיות.

הם משתמשים בתנועות כערוץ לביטוי עצמי ויצירה עצמית, ככלים תרפויטיים שעוזרים לאנשים להשלים פאזל של האישיות שלהם.

הם לא צריכים להזכיר לי שהם מאמנים – רואים עליהם.

ברור גם איזה תרגילים הם עושים;

רמז: אותם התרגילים שאני, את ואתה עושים – רק עם אביזרים שונים.

 

אני מתגעגע.

 

אני מתגעגע לתקופה בה היית פותח עיתון ולומד משהו ח ד ש.

אני מתגעגע לעידן תוכניות טלוויזיה בהן הביאו דעות א י ש י ו ת והיה שיח.

אני מתגעגע לתקופה שפרופיל במדיה חברתי היה י ח ו ד י ושונה מהשאר.

 

תקופה, בה כל פוסט, כל כתבה וכל תמונה הרגישו כמו מסטיק מנטה וכוס מים...

 

גילוי נאות: הפוסט נולד אחרי באינסטגרם נתקלתי בכמה פוסטים שברגע הראשון הייתי בטוח ששייכים לאותו האדם, עד שראיתי את "ההבדלים".