בעולם שבחוץ
השעה 12:22.
בשעה 13:00 מתחיל מבחן סמסטר קיץ. נושא: פסיכולוגיה
התפתחותית.
סיימתי להתכונן לפני 22 דקות. היה סמסטר קשוח – קורונה,
הסגרים וזה...
בית מלא אנשים – חייב שקט.
לא, לא שקט חיצוני – בסגנון "תהיו כולם בשקט" – אלא שקט פנימי.
השעה 12:24 - 36 דקות עד תחילת המבחן.
הגוף זועק לנוע.
המוח לנוח.
לוקח את הקטלבל ומניח אותה בפינת הסלון.
מתחיל חימום.
כמה סווינגים, כמה סנאצ'ים.
בודק את כפות הידיים – האור תרם התאושש משבוע שעבר.
"יהיה בסדר", עוברת מחשבה בראש, "מקסימום אחליף
ידיים בתדירות גבוהה יותר".
תיכף הולכים לנוח לפני המבחן...
***
שחרור אנרגיה קוגניטיבית.
עובד נפלא גם לפני פגישות ואירועים חשובים בהם נדרשות רמות
ריכוז ומיקוד גבוהות.
***
השעה 12:28 - 32 דקות עד תחילת המבחן.
החלטתי.
בוחר פלייליסט ביוטיוב ומכוון את הטיימר ל- 22 דקות.
8 דקות מהיעד הראשון – 30 דקות, שהם חצי מרתון.
קצר וקולע.
שם מגנזיום.
לוקח מספר נשימות.
השעה 12:30 - 30 דקות עד תחילת המבחן.
"יהיה לך רק שמונה דקות לפני המבחן!", מצייץ קול
קטן בראשי.
"הכל טוב. תמיד טוב.", אני מרגיע אותו.
לוחץ "נגן" ביוטיוב ו- "התחל" בטיימר.
הזמן ללא רחמים מתחיל לרוץ אחורה – כמו חיים שלנו אחרי הנשימה
הראשונה ביום 0;
אני אוחז בידית הקרירה של הקטלבל.
מושך אותה פנימה.
מעביר משקל לרגל נגדית.
דוחף רצפה.
מעביר אחיזה.
נעילה מעל הראש.
חזרה ראשונה.
החדר מסביבי נעלם.
אני נשאר לבד.
סוף-סוף.
חושך.
בעולם שבפנים
5 דקות (ראשונות) יד שמאל
אני נע בקצב אחיד.
מרגיש כמו סירת דייגים בים סתווי.
מעלה. מטה.
שאיפה. נשיפה.
חזרה ועוד חזרה.
***
זן ואומנות הצעדים הקטנים.
לאדם יש תכונה מעניינת ומצערת כאחת – לראות את מה שעתיד להגיע ולהזניח את מה
שקורה עכשיו.
מתחילים תואר – חושבים 4 או 8 שנים קדימה.
פרויקט – שעות עבודה.
ילדים – מה נעשה אחרי שהם יגדלו.
האדם מתרכז בעתיד שלא קיים ובכך מאבד את ההווה.
חרדה מהעתיד הדמיוני משפיע על פעולות בהווה בכך, יוצרת את אותו העתיד
הדמיוני ממנו חששנו.
אירוניה.
אומנות הקטלבל סבולת (ספורט) מלמדת להיות בהווה ולהרפות.
הסט הרשמי נמשיך 10 דקות.
מותרת החלפת יד אחת כלומר, יש לי חמש דקות עבודה עם יד מין וחמש עם שמאל.
מה שנספר זו כמות החזרות הכללית שביצעת.
כשיש לפניך 10 דקות עבודה – לחשוב "מה יהיה בדקה 8" משול להתאבדות.
בחושבך על הדקה השמינית, מאבדים את הדקה הנוכחית – טכניקה נפגעת, היד
מתעייפת, האור נקרע...
לא.
זה רק החזרה זאת.
וזאת שאחריה.
וזאת שאחריה.
כל פעם חזרה מושלמת אחת.
השעון מסתדר גם בלי שאני מציץ בו – הוא ממשיך לספור.
פתאום אתה מוצא את עצמך בדקה 9...
הפתעה נעימה.
הגענו ליעד.
אומנות הצעדים הקטנים של הקטלבל מקבילה לחיים.
רק יום אחד.
טוב ככל האפשר.
למצות כל רגע של תקשורת, מערכת יחסים, עבודה, לימודים.
זהו.
מחר יהיה יום חדש.
אולי לא.
אף אחד לא יודע.
ואם לא – מותב לשמוח ממה שעשינו, חווינו והרגשנו, מאשר להתחרט על מילים שלא נאמרו,
רגשות שלא נחוו, מראות שלא נראו ונגיעות שלא נגעו.
***
5 דקות יד ימין (5-10 דק' לתוך סט)
אני נע בקצב אחיד.
מרגיש כמו סירת דייגים בים סתווי.
מעלה. מטה.
שאיפה. נשיפה.
חזרה ועוד חזרה.
***
זן ואומנות המאמץ שבחוסר מאמץ.
אומנות הקטלבל, כאומנות החיים, הנה אומנות של מאמץ חסר מאמץ – WU WEI – פעולה חסרת מאמץ.
הדרך הספונטנית של הדאו.
כדי לעמוד תחת משקולות למשך הרבה זמן – חייבים ללמוד להרפות.
החזרה הזאת – זה כל מה שיש.
אני לא יודע כמה יהיו אחריה.
מותב שארפה.
שהמשקולת תניעה אותי.
אני אגיב מתוך נוכחות וספונטניות של החזרה הזאת בלבד.
כי זאת שהייתה כבר איננה, וזאת שתבוא – איננה עוד.
כדי לעמוד תחת מאורעות חיינו למשך כמה שרשום לנו – חייבים ללמוד להרפות.
אין הכוונה "לשים זין", לזלזל או לרבוץ על חוף באמונה שיש אי שם
כוסית אש עם טירה באירופה או נסיך עם מרצדס AMG
לבנה מחפשים דווקא אותך, ואיש עסקים עשיר החולם להשקיע רק בך – אם כי לפעמים זה
מצליח – אלא לחיות את החיים במודעות ונוכחות של הרגע הזה ולא הרגע
ש"יהיה" ובטח לא מתוך הרגעים "שהיו" – שניהם אשליה בראשך.
דרך ה- WU WEI היא דרך חיים
אוטנטית וספונטנית של ידיעה מתוך אי הידיעה.
דרך פשוטה להסביר זאת היא לחיות כתינוק –
לראות את העולם בהתפעלות בלי תוויות, סטיגמות,
קטגוריות או "ידע".
להרגיש חוויות בעוצמה ואותנטיות.
להגיב לדברים בספונטניות של הרגע, ולא הסחלה של היסטוריה
אישית.
***
3 דקות יד שמאל (10-13 דק' לתוך סט)
אני נע בקצב אחיד.
מרגיש כמו סירת דייגים בים סתווי.
מעלה. מטה.
שאיפה. נשיפה.
חזרה ועוד חזרה.
***
זן והסתגלות ספציפית.
קל (יחסית) להחליף ידיים בתדירות גבוהה או לעשות סטים
קצרים יותר – זה נותן אשליה של תקווה.
סטים ארוכים דורשים איכויות עמוקות יותר מכושר פיזי.
איכויות של אמונה, נחישות, החלטה ו.. הרפיה מוחלטת מן
הציפיות – הן לא בשליטתנו.
רק החזרה זאת היא שלי.
אין הדבר שונה כל כך ממציאות של חיי היום-יום שלנו.
היום, נראה "כיום אתמול" וידמה
ל"מחר".
גם היום צריך לעשות את מה שצריך לעשות.
שוב. ושוב. ושוב.
ככה חושבים אלה, שלא רואים את החלל בין החפצים, ואת היופי
העדין של ה"שגרה" שמעולם לא חוזרת על עצמה.
עבודה "מונוטונית" עם הקטלבל ממירה את עצמה
להורדת מתח בחיי היום. ועוד יום. ועוד יום...
***
3 דקות – יד ימין (13-16 דק' לתוך סט)
אני נע בקצב אחיד.
מרגיש כמו סירת דייגים בים סתווי.
מעלה. מטה.
שאיפה. נשיפה.
חזרה ועוד חזרה.
***
זן בהתאוששות תוך כדי תנועה.
בחיים אי אפשר לעצור.
גם אי אפשר לחזור אחורה.
אפשר רק להמשיך – למרות ובזכות הכל – ולהתאושש תוך כדי
תנועה.
אפשר ללמוד המון על אומנות החיים דרך אומנות הקטלבל.
***
2 דקות – יד שמאל (16-18 דק' לתוך סט)
אני נע בקצב אחיד.
מרגיש כמו סירת דייגים בים סתווי.
מעלה. מטה.
שאיפה. נשיפה.
חזרה ועוד חזרה.
***
זן וחוסן פסיכולוגי.
תמיד יהיו יותר סיבות "למה לא", מאשר מניעים
"למה כן".
זה דורש מוכנות ומידה של אומץ להיכנס למקומות "חשוכים"
כדי לעמוד זמן ממושך ולהשיג את מה שרוצים ואם לא – לומר, בלב שלם, "עשיתי
כמיטב יכולתי".
***
2 דקות – יד ימין (18-20 דק' לתוך סט)
אני נע בקצב אחיד.
מרגיש כמו סירת דייגים בים סתווי.
מעלה. מטה.
שאיפה. נשיפה.
חזרה ועוד חזרה.
***
זן במבדקי מציאות.
מה יש לי לתת עכשיו. בלי "איפור"?
כשהחיים "יקרו" לי סביר להניח שיהיה מוכן
(יותר).
***
דקה יד שמאל (20-21 דק' לתוך סט)
אני נע בקצב אחיד.
מרגיש כמו סירת דייגים בים סתווי.
מעלה. מטה.
שאיפה. נשיפה.
חזרה ועוד חזרה.
***
זן באומנות החזרות הגבוהות.
לחזרות לשם חזרות אין משמעות.
כשם שאין משמעות לכסף או מעמד לשם כסף ומעמד.
כשם שאין משמעות לחיים שבוזבזו ברדיפה אחרי יצרית רושם
והוכחת ה"אני".
חזרות הן כמספר צעדים.
היום הלכתי יותר.
מחר.. מי יודע. נגלה כשנגיע לשם.
הדרך.
הדרך היא בעלת משמעות.
מה ראיתי.
מה חוויתי.
מה למדתי.
מה שכחתי.
מי אהבתי.
***
דקה יד ימין (21-22 דק' לתוך סט)
אני נע בקצב אחיד.
מרגיש כמו סירת דייגים בים סתווי.
מעלה. מטה.
שאיפה. נשיפה.
חזרה ועוד חזרה.
***
זן בהכרת התודה.
טיימר מסמן שסיימתי.
אני מניח את הקטלבל על הרצפה.
הידית חמה.
התודעה שלוה.
הראש צלול.
אני קד קידה למורה שלי –
"דומו אריגטו גוזיימה שיטה סנסיי" (Domo arigato gozaimashita Sensei)
תודה לך על השיעור, מורה יקרה.
***
בעולם שבחוץ
השעה 12:52 - 8 דקות עד תחילת המבחן.
אושו אמר: "כשנעל מתאימה הדרך נשכחת".
אני אומר: "כשיודעים להשחיל יד נכון – אפשר לעמוד גם
שעה".
נגיע לשם.
בעזרת אומנות הצעדים קטנים וזן של חזרות גבוהות.
עכשיו אני צריך להספיק להתקלח ולהכין קפה – יש לי מבחן
ב"פסיכולוגיה התפתחותית בעוד שמו.. סליחה, שבע דקות.
השעה 12:59 - דקה עד תחילת המבחן.
בלי מגנזיום, הזן נכנס קשה 😊
לוחצים "נגן".
בהצלחה לכם.
ולי...
הוסף רשומת תגובה