חיי נצח. חלק א' – בין גן עדן לגיהינום.

 

-        אבא, גן עדן קיים?

-        לא יודע. אף אחד לא חזר משם עדיין.

-        אבל אנשים מתים.

-        וטוב שכך, ניקיטה.

-        לאן הם הולכים, אחרי שקוברים אותם באדמה?

-        לא את כולם קוברים. יש כאלה ששורפים אותם. זה טקסים של דתות שונות.

-        טקס?

-        כן. פעולה שחוזרת על עצמה, שאתה מעניק לה משמעות ומשכנע אחרים שגם עבורם יש משמעות. בפעול, אין משמעות.

-        אז, מה שאתה עושה כל בוקר – טקס?

-        אמת! יש לו משמעות עבורי.

-        ומה היה קורה אם לא היו קוברים?

-        מחלות, ויותר מוות. לפני המון זמן, היו משאירים את הגופות של אלו שמתו בחוץ. הגופות היו נרקבות באוויר, מפיצות חיידקים, מזהמות את הסביבה ואנשים שהיו קרובים אליהם – היו חולים מזה ומתים. כדי לעצור את זה, הבינו שצריך להיפתר מגופה מהר כדי שאנשים לא ימותו סתם; אז במקומות שונים החלו לקבור ובאחרים לשרוף – המשמעות היא אחת, להיפתר מהגופה.

-        זה כמו לשטוף ידיים או לנקות עם אלכוג'ל?

-        טווווווב! לא חשבתי על זה.

-        ומה קרה אחרי שקברו?

-        המציאו סיפורים. אדם הוא חייה מוזרה, ניקיטה, הוא חייב למצוא משמעות גם בדברים שאין להם; אז לפני המון שנים, כדי להסביר את מעגל החיים: "נולדים – מתבגרים – מזדקנים – מתים" המציאו דת, אלוהים, מקום אליו ממשיכים אחרי המוות...

-        גן עדן וגהינום?

-        יאפ. וגם לסיפור הזה ש המון גרסאות...

-        זה כמו שאמא אומרת שבית ספר זה חשוב ואתה אומר שחשוב יותר לעשות את מה שאתה אוהב, להאמין בו וללכת עד הסוף?

-        ניקיטה, למה אתה מסבך אותי עם אמא?..

-        (צוחק) אבל זה נכון.

אבא, אם המציאו את הדת, יכול להיות שהמציאו גם חיי נצח?

-        ואו! זו שאלה יפה מאוד, חמוד. בוא נחשוב עליה יחד. קפה, סליחה, שוקו?

-        בבקשה אבא!

-        (מספר דקות, ושתי כוסות חמים, אחרי) מי אתה מכיר שכבר לא חיי?

-        סבתא? למרות שלא פגשתי אותה.

-        יופי! מי עוד?

-        הםםם... איינשטיין. זה שהמציא את המנורה... אדיסון! 'לאקי' (חתולה של אמא שלי שנפתרה בסיבה טובה) את השחקן ששיחק בסרט "הפנתר השחור", הוא מת מהמחלה...

-        יופי ניקיטה! עכשיו, תחשוב – למה אתה מכיר אותם?

-        כי אתה ואמא מדברים מזכירים אותם. בבית הספר מלמדים עליהם. אני ראיתי.

-        אבל הם מתו! כולם! חלקם, עוד לפני שאתה ואני נולדתי. מה גורם לך להכיר אותם?

-        אבא...

-        תחשוב ניקיטה. תראה את מה שמול העיניים שלך. מ ה גורם לך להכיר אות השמות ואת האנשים שמחלקם לא איכפת לך אפילו...

-        אני מכיר אותם... אתם מדברים עליהם... בבית ספר מלמדים... הם... הם...

-        איפה הם ממשיכים לחיות ניקיטה?..

-        בזיכרון!

-        יופי! למה?

-        כי הם עשו משהו שאנשים זכרו...

-        יופי תמשיך...

-        ...וספרו לאחרים, ואחרים סיפרו לאחרים.

-        ישששששששששש!!!!!!!!!! אין, אין עליך. כל הכבוד!!!!

-        אז, אי אפשר לדעת אם יש גן עדן, כי אף אחד לא חזר משם. אבל יש חיי נצח כי זוכרים אותך?

-        יאפ. אנחנו חיים כל עוד אחרים זוכרים אותנו;

 

ישבנו זמן מה בשקט. כל אחד עם הכוס שלו. ילד בן ארבעים ושתיים וילד בן עשר. מהרהרים איש בשלו.

 

-        אבא... למה זוכרים דווקא את איינשטיין, או את אדיסון ולא... מישהו אחר?

-        תגיד לי אתה, חמוד.

-        בביה"ס אמרו שאיינשטיין המציא פיזיקה.

-        אוקי. נניח שזה כך. ו"מישהו אחר"?

-        אני לא יודע.

-        זאת התשובה.

-        מה, "אני לא יודע?"

-        כן.

-        למה?

-        תגיד לי אתה? 😊

-        אוף, אבא...

-        אוהב אותך, ניקיטה!

-        גם אני אותך, אבא;
בגלל שאיינשטיין המציא משהו, שטוב לכולם – כולם מדברים עליו.

-        ו"מישהו אחר"?

-        לא יודע. אולי כלום או משהו קטן שאף אחד לא שמע עליו.

-        אתה מתקרב! תמשיך...

-        ...אף אחד לא שמע?... זה לא עזר להרבה אנשים?

-        כמעט. אנשים שאתה זוכר – מלבד המשפחה הקרובה שלנו, או חתולים של סבתא, ששחקת אתם, כי זה היסטוריה אישית שלך ושורשים שלך – עשו משהו גדול מהם. משהו, שהשפיע על אנשים רבים. התרומה שלהם הייתה גדולה כל כך, שאנשים – גם אלא שלא הכירו אותם – זוכרים אותם עד היום.
כולנו חיים לנצח בצורה זו או אחרת. אני אחייה בזיכרון שלך ושל סאשה כי אני אבא שלכם. ואם אני אצליח לגעת באנשים רבים – יותר אנשים יזכרו אותי.

-        ואם תעזור להמווון אנשים, יזכרו אותך כמו שזוכרים את איינשטיין?

-        אולי. (מחייך)

-        ומה עם היטלר?

-        מה אתו?

-        למה זוכרים אותו?

-        היטלר עשה משהו קטן או משהו גדול?

-        גדול.

-        זוכרים אותו לטובה או לרעה?

-        לרעה, בגלל... הבנתי! אלה הזיכרונות! מי שעשה המון טוב לאחרים – זה גן עדן. ומי שעשה המון רע – גהינום.

-        (מחזיק את עצמי מלחבק אותו) האם אחרי שמתת, אתה יכול לשנות את מה שעשית?

-        לא.

-        ו...

-        זה ההבדל בין גן עדן וגהינום! בגלל שאי אפשר לשנות – תמיד יזכרו אותך כטוב או כרע. תמיד תהיה או בגן עדן או בגיהינום.

-        יפה מאוד ניקיטה. יפה מאוד;

-        אבל... יש המשך, נכון? אני כבר מזהה את הקול שלך (מחייך).

-        (צוחק בקול) טוב אתה, ניקיטה, טוב! נכון, יש המשך. אבל... השעון רומז לשנינו שהגיע הזמן ללכת לישון.

נמשיך מחר. לילה טוב ניקיטה.

-        לילה טוב, אבא.

המשך יבוא...