- מה ה"חטא" הכי גדול של בני האדם? – שאלתי את א. אופל שהיה במצב רוח מרומם. ישנו על אחד החופים שרק הוא ידע על קיומם. באיזו שלב הפסקתי לאתגר את הידע הגאוגרפי שלי.
- חשיבות! – ענה א. אופל, והביט בי במבט של: "אתה מודע שאתה שואל סטן על חטאים, כן?.."
- חשיבות?! – בתורי הבטתי חזרה על אדון ממלכת האופל, בשאלה אילמת: "אתה מסתלבט עליי?!" – אליך מכל הדברים, חטאים ומעשים, דווקא חשיבות..
- כי חשיבות היא המקור לכל החטאים והמעשים שאתם, בני אנוש, מכנים "רעים". – א. אופל ענה לי בנימה, בה מסבירים לילד עם פיגור שכלי. המון אמפטיה וסבלנות.
- כלומר, אם אני מקנה חשיבות לדברים, אני פותח דלת למעשים ומחשבות רעות? – הבנתי את הרמז של "ילד מפגר".
- לא בדיוק דלת – א. אופל העריך את "תיקון המסלול" שלי, קולו הרצין ועל השולחן, שהופיע כרגיל משום מקום, עמד בקבוק יין אדום, פרוסות גבינת ברי על פלטת עץ, וצלחת וענבים.
חשיבות, זה לרצת משהו שלא קיים.שרוצים משהו שלא קיים מייצרים פוטנציאל אנרגיה שלא קיים.היות והיקום והטבע מבוססים על איזון, פוטנציאל שלא קיים מעיר כוחות מאזנים שתפקידם להחזיר את איזון.
- זה כמו מגפה, או אסון טבע, שמטרתה לדלל אוכלוסיית בעלי חיים ולהחזיר את האיזון בין היכולת של הטבע לייצר משאבים לבין קצב הצריכה שלהם? – שאלתי בניסיון לתרגם את מה שנאמר לרמת ההבנה שלי.
- בדיוק! - הנהן א. אופל.
- את זה אני מבין. – המשכתי. – אבל.. נניח רוצח פסיכופט – איזו מין חשיבות יש לנו? ואיזה כוחות מאזנים באים? הרי משטרה זה חוק.
- חוק, אתם המצאתם. זה משהו חברתי שמשתנה – פה, זה חוק. שם, זה נורמה. כשרוצח לוקח חיים, הוא מפר את האיזון של קצב הדלדול הטבעי וכוחות מאזנים יוצרים נסיבות בהן או שהוא נהרג או שמכניסים אותו לכלא, שאגב, בבחינת הכוחות המאזנים אין חשיבות ל"איך" זה קורה.
- רגע. – עצרתי את א. אופל – זה כמו שרירים שמתחזקים? כלומר, לא איכפת לשרירים איך אני מחזק אותם, בין אם אני מרים משקולות לבין אם אני מרים לבנים באתר בנייה?
- משוה כזה. – אישר א. אופל.
- או. קי. את זה הבנתי. ומה לגבי החשיבות?
- רוצח – אם נמשיך את הדוגמה שלך – מונע ע"י חשיבות פנימית. הוא רוצה משהו שלא קיים. הוא לא מוכן להמתין או לעשות, אלה עסוק בלרצות. רצון, קרי מחשבה, מייצרים אנרגיה ללא ממוש. אנרגיה ללא מימוש מייצרת פוטנציאל שמפר את האיזון ומעורר את הכוחות המאזנים. – א. אופל שקע בכיסא. הבנתי את הרמז – את שאר העבודה היית צריך לעשות לבד.
- אם הבנתי נכון, הרוצח הוא "לא באמת רוצח". הוא אדם שהעניק חשיבות רבה מדי למשהו. נניח רכב. הוא רוצה ורוצה וע"י כך מייצר פוטנציאל שלא קיים ומעיר את הכוחות המאזנים – שהם כמו "משטרת האנרגיה של היקום" – שבאים ו... רגע! כוחות מאזנים דוחפים את האדם לבצע פעולה כמו גנוב את הרכב ואם זה לא הולך חלק – להרוג. ואז.. הוא נלכד או נהרג במהלך מרדף ו...
- מפסיק "לחשוב על זה" – המשיך אותי א. אופל. – כל הכבוד מישה! הכוחות מנטרלים את המקור ליצירת פוטנציאל עודף.
- אבל למה לא לתת לו את הרכב? – חשבתי על כל מה ששמעתי על חוקי "כוח המשיכה", חשיבה חיובית ו"אם תרצה משהו מספיק חזק..."
- יופי של שאלה! תענה לי אתה – נניח אתה נמצא בנשף הכי מפואר. נשף שאתה כל כך רצית להיות בו. יש בנשף כל מה שאי פעם רצית – אנשי מפתח, הזדמנויות עסקיות, הזדמנויות רומנטיות, אוכל ומשקאות. הכל! כל מה שנותר לך זה?..
- לגשת ולקחת. לשוחח. לבקש. להזמין.
- נכון. אבל במקום לעשות, או אם נדייק, לפעול מתוך ידיעה שאתה כבר בנשף והכל לטובתך – אתה נעמד באמצע האולם ומתחיל לצרוח: "אני לא רוצה לצאת מכאן! אני רוצה להישאר! טוב לי כאן! אני רוצה את האוכל הזה! אני רוצה לדבר עם ההוא!". מה לדעתך יותר קל לשומרים בעולם לעשות – לפנות את כל האורחים או לפנות אותך?
- לפנות אותי.
- וזה מה שעושים כוחות המאזנים שאתה מעניק חשיבות, מתחיל לרצות – לעמוד באמצע האולם ולצרוח – הם מנטרלים אותך, כי זה יעיל יותר מאשר לשנות את כל היקום סביבך. בני אדם שכחו שהם אורחים בבית שהכל פתוח ונגיש להם – רק לגשת ולקחת. וכשהם מתחילים להתנהג כמו בעלי הבית ולדרוש שיביאו להם – המארח מוציאה אותם מחוץ לדלת.
- חזרנו לתורת זן, – חייכתי לעצמי, – לפעול מבלי לרצות. לעשות מבלי להתכוון. כמו שאני מכין לעצמי קפה בבוקר – פשוט מוזג מים רותחים בכוס. אם אני מפליג במחשבות על קפה – מים רותחים גולשים החוצה, אני שורף אצבעות והקפה הולך לפח.
- כל היקום בכוס קפה – קרץ לי א. אופל.
- רגע, אמרת חשיבות פנימית? כמה יש בכלל?
- רק שניים. – חייך א. אופל, נמתח בכיסא וקם. – חשיבות שנייה, היא חשיבות חיצונית. עליה נדבר בפעם אחרת. יש לי לקוח שממתין, וחוצמזה, אני חושב שמי שקורה את מה שאתה כותב על השיחות שלנו, התעייף ואשמח לקפה.
- בתנאי שהוא פשוט עושה ולא חושב על הקפה יותר מדי, אחרת כוחות מאזנים ידאגו לשרוף את האצבעות ולנטרל את הפוטנציאל – חייכתי.
המשך
יבוא...
הוסף רשומת תגובה