אחים בדם

 

(מסדרת סיפורים "סמול טוק עם א. אופל)

תאי החלפת בגדים על חופי ים סובייטים, בשנות ה- 80 של המאה ה- 20, היו מלבנים עם דלת שהיית מסתירה מכתפיים ועד לגובה הברך.

עמדתי לי א. אופל שהמשיך לחסל עוגיות שיבולת שואל בקצב ת מקלע, והבטתי בעצמי בן הארבע מביט איך אישה צעירה מחליפה בגדים, מחייכת אליי מתוך התא, יוצאת וממשיכה לדרכה, בזמן שאימא שלי בא לחפש אותי.

הסצנה שהתפתחה לנגד עיניי הייתה מוכרת לי עד מאוד.

זיכרונות מהילדות המוקדמת שלרוב לא זוכרים.

למה דווקא אישה שמחליפה בגדים? ילד בן ארבע שלא "מבין" במיניות... ופרויד, עם תיאוריית התפתחות סקסואלית... נו באמת, מה הוא קשור?! אין סקס, אין ערום, אין כלום...

-        צודק, הוא לא. – קרא כהרגלו את מחשבותיי א. אופל. – הפעם, אין לזקן המשוגע שום קשר למתרחש.

-        אז מה כן?

-        אלוהים וסטן. – משך בכתפיים א. אופל והניח בצד את כוס התא.

-        מה?! אתה ואחיך?! אישה מחליפה בגדים. ילד שמביט עליה מבחוץ. זה כבר מזכיר ציורים של דאלי.

-        או! – התעורר א. אופל. – עכשיו אתה מתקרב.

-        מתקרב? דאלי?..

-        אכן כן. מה מיוחד בציורים שלו?

-        שיש יותר מרובד ומשמעות אחת.

-        בינגו. בוא תתחיל לחבר נקודות.

-        הםםם... תא המדידה מסמל דבר אחד ואישה דבר אחר. יש את הפעולה של החלפת בגדים שהיא המפתח, או המחנה המשותף...

-        יפה מאוד. אפילו – מרשים מאוד! – טיפח א. אופל על כתפי. – עכשיו נשאר להבין מה זה מה.

-        אמרת שזה לא קשור לפרויד, אזי האישה כאישה לא חלק מהעניין.

-        מצויין!!! תמשיך...

-        כלומר... רגע! זה כמו קסמים – יש תיבה, מכניסים אליה דבר אחד ויצאה דבר אחר!

-        תמשיך!

-        חילוף בגדים, הוא כמו שינוי צורה... בעצם לא, הקניית משמעות אחרת... בעצם רגע, "משמעות" לא מדויק מספיק... פרשנות! פרשנות אחרת – זה העניין.
עכשיו התיבה...
נכנס ויוצא...
פרשנות מתחלפת...
התיבה...
רואים חלק ולא רואים חלק... אוף! – הרגשתי שאני מאוד קרוב, אך לא מספיק. קצה חוט, כמו נוצה ברוח התעופף לידי מבלי שאני מספיק לתפוש אותו. נתקעתי. הבטתי בא. אופל במבט של "אפשר גלגל הצלה?"

-        אפשר גלגל הצלה – חייך א. אופל. – כשהבטת באישה, ידעת מה היא עושה?

-        אתה שואל ילד בן ארבע או ילד בן ארבעים וארבע? – חייכתי בחזרה.

-        את שניהם. אין זה משנה בן כמה היית. המהות נשארה אותה המהות והבנת אותה אז, כמו שאתה מבין אותה עכשיו, רק בלי כל המשמעות הסקסואלית שכאן, ידו של פרויד עמוק בפנים.

-        ידעתי מה היא עושה.

-        ומה עניין אותך יותר – מה שראית או מה ש...

-        לא! מה שלא ראיתי ! – התפרצתי לדבריו של הסטן. הפאזל הסתדר על כל חלקיו. – למרות שידעתי מה קורה שם, לא יכולתי שלא לדמיין "איך" קורה שם!
מה שלא ראיתי משך אותי יותר... כלומר, הסיט אותי מהמובן מאילו שמול עיניי. בחרתי להתעלם ממה שאני יודע ולהתרכז במה שלכאורה מסתתר מאחור. כמו גוף האישה מאחורי הדלת!

-        מצוין ידידי הצעיר! – חייך א. אופל. רק שהפעם חיוך שלו היה אחר. כאילו הוא מבקש להיפרד וממתין לתזמון המתאים. – עכשיו נשאר לך "לנחש" מי זה מי.

-        אלוהים – זה "תא המדידה". הגלוי. הידיעה המוחלטת של הדבר ללא פרשנות. אתה – הנסתר. לכאורה נסתר מן העין. הפרשנות. הדמיון. עד שפותחים את הדלת ומגלים ש"ידעת" מלכתחילה...
אלוהים זה... "משעמם". משהו שיותר קל לזלזל כי הוא נגד עיניך. ואתה, זה "מיסטי". תקווה, שמה שאני ממילא יודע, אולי יהיה למשהו שאני מפנטז.. מפרש לעצמי. מתעלם באופן מודע מהידע ש"זה" – הוא זה.
כלומר, האחריות עלינו!
הרי אנחנו יודעים מה יש "שם" בתוך "תא המדידה". אנחנו אלה שבוחרים לתת פרשנות למה שמולנו ואז כשאנחנו לא מרוצים – להאשים... אותך... כשאתה בעצם בכלל לא צד בדבר.
מעולם לא היית!
אין, ולא היה לסטן שום קשר למתרחש בחיינו, אלה לנו עצמנו.
אתה, הוא "המצאה" של המין האנושי כדי להפיל עליו את חוסר הנכונות והבגרות להתמודד עם השלכות ידועות מראש. כמו ילדים, שלא מוכנים להודות בטעות שהם עשו כי לא הקשיבו למה שנאמר להם רגע לפני.

אבל... לא! זה... הרי תא המדידה הוא אותה תא המדידה מבחוץ ומבפנים. אתה אמרת לי פעם שאתה ואלוהים זו אותה האנרגיה רק בעלת קוטביות שונה.
אבל קוטביות לא משנה את המהות של האנרגיה, כמו שחוץ תה מדידה אינו שונה מהפנים, אזי אתה ולאלוהים זה אותו הדבר!
אחים בדם, זה מה שאתם.. אתה..  אותה האנרגיה ולא משנה מאיזה כיוון היא זורמת.
כמו שבחורה מאחורי הדלת "מדליקה" יותר, יותר מרתק לשוחח עם ה"סטן המסתורי" מאשר עם "זקן משעמם מטיף מוסר בגלימה לבנה ".

-        יפה מאוד מישה! – הדהד קולו של א. אופל יחד עם צליל מחיאת כפיים בוואקום של מרחב האפשרויות. החוף נעלם. עמדתי לבדי על "רצפה" עליה, שטי וערב התרוצצו גורלות אדם. – אני מודה לך על המילים "אין, ולא היה לסטן שום קשר למתרחש". זה לא מובן מאילו;
עכשיו אתה יודע. נשאר לי להראות לך דבר אחד אחרון – את רב הממדיות של מרחב האפשרויות.

 

הרצפה המוארת החלה לעלות למעלה ולעטוף אותי מכל הצדדים. מצאתי את עצמי עומד בתוך ספרה מוארת שהלחה ונסגרה עליי.

 

ההמשך יבוא...